בין נחיתה להמראה: שקנאים בסתיו במעיין צבי
בין נחיתה להמראה: שקנאים בסתיו במעיין צבי
יש רגעים שבהם כל מה שאני צריכה הוא מצלמה,
אור יפה וסבלנות.
בעונת נדידת הסתיו, מול השקנאים במעיין צבי, שלושתם נפגשים לסיפור שאני אוהבת לספר דרך התמונות.
בשעות הערב מגיעים השקנאים לנחיתת לילה.
להקות נפרשות מעל הבריכות, כנפיים רחבות נפתחות לקראת המפגש עם המים,
ולאט־לאט מתחלפת התנועה בשמיים בהתקבצות על פני הבריכה. אחרי הדרך שעברו, מגיע הזמן לעצור ולנוח.
האור הנמוך צובע את המים בזהב.
השקנאים הלבנים בולטים מול הצמחייה הכהה, ואחרים חולפים מול עננים בגוונים של ורוד, אפרסק וכחול.
דרך העדשה אני מחפשת את הרגע שבו הכנף, ההשתקפות והאור נפגשים בתוך הפריים.
כצלמת, מעניין אותי לעבור בין התמונה הרחבה לפרטים הקטנים: פעם להקה שלמה שממלאת את הבריכה,
ופעם שקנאי אחד שמרחף סמוך למים רגע לפני הנחיתה. כל בחירה כזאת מספרת חלק אחר מאותו מפגש.
ואז מגיע הבוקר.
באור ראשון, כשהנוף מתחיל להתבהר, השקט משתנה.
השקנאים פורשים כנפיים, מתקדמים על המים ומתרוממים. טיפות ניתזות מתחת לרגליים,
והבריכה שהייתה מקום מנוחה הופכת לרגע למסלול המראה. הם יוצאים אל התחנה הבאה,
ואני מנסה לתפוס עוד פריים לפני שהם מתרחקים.
בצילום טבע יש הרבה המתנה.
אי אפשר לבקש מהשקנאי להסתובב אל האור או להמריא שוב. צריך להתבונן, להכיר את התנועה ולהיות מוכנים, תוך שמירה על מרחק שמאפשר לו להמשיך בשלו.
אלה הרגעים שמושכים אותי לצלם: המעבר ממנוחה לתנועה, האור שמשתנה בתוך דקות, ולהקה שהייתה קרובה וכבר הופכת לנקודות בשמיים.
השקנאים ממשיכים בדרכם. בתמונות נשארים הזהב שעל המים, הכנפיים הפתוחות והתחושה של בוקר שהתחיל מול הטבע.
יעל פרץ | צילום
הקליק שלי, הסיפור שלכם.
תגובות