צילום בתנועה - שלדג בזריחה

שלדג במעוף

צילמתי בערך מגיל 12, במצלמות פילם של אולימפוס פוקט כאלו, ולמדתי לפתח פילם בחוג צילום.

אך מאז שהתחלתי באמת לצלם לפני כ-13 שנים במכללת "פוקוס" צילום מתחילים אצל המורה גלעד בן שץ שהינו מקצועי ונותן הרגשה טובה ומלמד בצורה אחרת. ועל כך מודה לו על חדוות הצילום שהכניס לי לתוך הנשמה. מאז אני רואה את העולם אחרת, יותר שמה לב לפרטים הקטנים, לתנוחה בה מצטלמים, למנח הידיים והרגליים, למבט החודר או החלול.. מציאות חדשה כזו שנכנסת לכל פרט ופרט וסורקת את השטח מתוך התבוננות עמוקה ולא מתוך הסתכלות רדודה. אומרים שהעין שלנו היא כמו מצלמה רק יותר משוכללת, המצלמה עושה את הדברים המשוכללים ואחרי זה מעבדים את התמונה בתוכנות עריכה שונות, אך שום דבר לא יהיה כמו מראה עיניים. מתוך התבוננות מעמיקה את רואה את העולם בצורה אחרת, כזה שלא כולם יכולים ומסוגלים לראות. אני מנסה להסתכל (רולאן בארת – מחשבות על צילום) על הדקירה בלב מהצילום ולא רק על הברור מאליו. מה מעניין אותי באופן מיוחד, מה עושה לי צביטה בלב. הברור מאליו מפרש את הפירוש התרבותי, הלשוני והפוליטי של המתבונן. בעוד הפונקטום מציין נגיעה אישית, דקירה, איזו שהוא פרט מסוים בצילום מעורר במתבונן. כמו למשל בתצלום הזה, בקליק אחד הצלחתי לתפוס את המהות של השלדג. השלדג ציפור מהירה ופזיזה, אך מלאת קסם, הרגישה לכל פסיעה ולכל התקרבות אליה, בשבריר שניה שהשלדג המהיר חולף על פני, הצלחתי לתפוס אותו, בתמונה רואים את כל הכנפיים פרוסות לרווחה ורואים כל נוצה ונוצה בכנף. נכון שאומרים ״שאראה לך את הצילומים שלך ואראה לך מי את״? לא יודעת מי אומר את זה, אבל זה נראה לי משפט שחשוב להגיד לצלמים. כמו שאומרים ״אמור לי מי חברייך ואמור לך מי אתה״. אותו דבר רק העברתי לצילום.

יעל פרץ הקליק שלי, הסיפור שלי